בעניין: בקשה נוספת לביטול פסק דין מיום 8/4/08
1. ביום 4/12/07 הגישה המשיבה תביעה ממוכנת בסדר דין מקוצר כנגד מישל רפפורט מקיבוץ בית אורן על סך 4,321 ש"ח המתייחס לאגרת רשות השידור לשנים 2003-2007.
2. מישל לא הגיש בקשת רשות להתגונן מהטעם הפשוט לפיו עזב בשנת 1967 את מקום מגוריו בקיבוץ בית אורן ועבר להתגורר בצרפת. מסקנה לכאורית זו מבוססת על האמור באישור של קיבוץ בית אורן מיום 5/10/08 אשר צורף כנספח א' לבקשה לביטול פסק הדין נשוא החלטה זו.
3. ביום 8/4/08 ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן כנגד מישל המחייבו לשלם למשיבה סך של 5,326 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
4. בחודש אפריל 2008, היו מישל וורדה בביקור בישראל אצל בנם הלל. במהלך ביקור זה שלח מישל מכתב לנשיא בית המשפט, הנושא תאריך 9/4/08 ואשר הוקלד ביום 16/4/08. במסגרת מכתב זה טען מישל כי התביעה הוגשה נגדו בטעות שכן עזב את ישראל בשנת 1967 לצרפת. מישל הודיע כי ניתן ליצור עימו קשר בכתובת של בנו הלל בישוב גני תקווה עד 10/5/08. למכתב צורפו מסמכים בשפה הצרפתית אשר אמורים להוכיח את נכונות הטענות שהועלו בו.
5. מכתב זה הועבר לרשם בית המשפט אשר התרשם כי מישל התכוון להגיש בקשה לביטול פסק דין. נקבע כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה ומבלי שניתן יהיה ללמוד דבר מהמסמכים שצורפו לבקשה בשפה הצרפתית. נקבע כי מישל רשאי להגיש בקשה מתוקנת בצירוף תצהיר ערוך כדין ואסמכתאות מתורגמות לעברית עד 10/5/08, אחרת תימחק הבקשה.
6. המבקש לא הגיש בקשה מתוקנת, שכן סבר כי די במכתבו כדי להביא לסיום הפרשה. לכן ביום 11/5/08, נמחקה הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין.
7. המשיבה הגישה את פסק הדין לביצוע כנגד מישל בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 02-20324-08-3. במסרת תיק ההוצאה לפועל התבקש וניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד מישל.
8. במרוצת השנים הורע מצבו הבריאותי של מישל אשר נזקק לכיסא גלגלים ולטיפולי דיאליזה. חרף מגבלות אלו, הגיע מישל לביקור נוסף של בנו בישראל בשנת 2012. בגמר הביקור, ביום 13/4/12, בהגיעו לנמל התעופה, גילה מישל כי לא יוכל לצאת מן הארץ בשל צו עיכוב יציאה שהוצא לו על ידי המשיבה להבטחת תשלום חוב בתיק ההוצאה לפועל, אשר הגיע בינתיים לסך של 9,244 ש"ח. כיוון שמישל נדרש לחזור להמשך טיפולים רפואיים בצרפת בדחיפות, נאלץ מישל לשלם את מלוא החוב בשדה התעופה כדי שיוכל לצאת מן הארץ.
9. סמוך לאחר יציאתו מן הארץ, שכר מישל את שירותי בא כוחו במטרה להגיש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 6/6/12 פנה ב"כ המבקש למזכירות בית המשפט וביקש להזמין מהארכיון את מלוא תיק הנייר כדי להגיש בקשה לביטול פסק דין. ביום 5/2/13, נפטר מישל. ביום 10/3/13 נמסר לב"כ המבקש כי התיק שוחזר ונסרק לתיק האלקטרוני במערכת נט המשפט. כיוון שבמועד הנ"ל מישל כבר לא היה בין החיים ורעייתו ורדה שהתה בביתם בצרפת, המתין ב"כ המבקש עד להגעתה של ורדה לישראל כדי לחתום על התצהיר התומך בבקשה שבפניי. התצהיר נחתם והבקשה הוגשה ביום 29/5/13.
10. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. מודגש כי המבקש לא עשה דבר כדי להגיש בקשה חוזרת בהתאם להחלטת רשם בית המשפט במשך 4 שנים ולאחר מכן נזקק לשנה נוספת עד שהגיש את הבקשה. עוד נטען כי מעיון במסמכי המשיבה עולה כי מישל וורדה לא טרחו להודיע למשרד הפנים על כך שעזבו את הארץ ועל כך אין להם אלא להלין על עצמם. לפיכך שלחה המשיבה את כל ההתראות לכתובת של מישל בקיבוץ בית אורן.
11. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי ביום 30/3/08 פנה הבן הלל למשרדי המשיבה, טען כי הוריו חיים בחו"ל משנת 1967, הופנה למשרדי קבלת קהל לצורך המצאת אישורים וטיפול בנושא , אך לא עשה דבר.
12. ב"כ המשיבה טוענת כי קיבוץ בית אורן שילם אגרה עבור מישל וורדה בהיותם חברי קיבוץ. לתמיכה בטענה זו, צורף צילום מסך ממחשבי המשיבה ממנו עולה כי הכתובת ההיסטורית של מישל היא קיבוץ בית אורן ואילו הכתובת העדרנית היא ברח' הגליל 22 בגני תקווה. נטען כי כיוון שהקיבוץ המשיך לשלם אגרת טלויזיה בעבור מישל וורדה, לא היתה לרשות השידור כל דרך לדעת כי מישל וורדה עזבו את הארץ והם אינם מחזיקים עוד במקלט, הכל לאור העובדה שחובת ההודעה חלה על האזרח. נטען כי כיוון שמישל לא קיים את חובתו בהתאם לתקנה 6 לתקנות רשות השידור להודיע על העברת המקלט בין עם בעצמו ובין עם על ידי וועד הקיבוץ, החיוב של מישל בתשלום אגרה הינו כדין.
13. ב"כ המשיבה טוענת כי חוק רשות השידור קובע כי אדם אשר החזיק במקלט חזקה עליו כי ימשיך להחזיק במקלט ויש לחייבו בגין כך בתשלום אגרה, כל עוד לא הודיע אחרת לרשות השידור.
14. ב"כ המשיבה טוענת כי סיכויי ההגנה של מישל נמוכים מאוד כיוון שפסק הדין שולם ומישל לא הודיע על הפסקת החזקה במקלט ועזיבת הארץ.
15. תגובת ב"כ המשיבה נמסרה ביום 30/7/13 לב"כ המבקש. ב"כ המבקש לא טרח להגיש תשובה לתגובה בעצם עד היום הזה.
16. בנסיבות המקרה שלפניי, אני סבור כי ניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשת הבקשה החוזרת לביטול פסק הדין. אומנם, מישל לא רשאי היה להניח כי די במשלוח מכתב לנשיא בית המשפט כדי לבטל פסק דין או כדי למנוע מתן פסק דין בהעדר הגנה מבלי שעקב אחרי ההחלטה שניתנה בעקבות מכתבו זה. יחד עם זאת, כאשר מדובר במבקש שלא היה מיוצג באותה עת, לא אוכל לקבוע כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה, די במחדל דיוני זה כדי לסגור בפני המבקש את שערי בית המשפט. יש לזכור כי בעיני האדם הסביר אין זה מתקבל על הדעת כי אדם יחויב בתשלום אגרה לרשות השידור בגין תקופה החלה כארבעים שנה לאחר שעזב את הארץ.
17. סמכותו של רשם בית המשפט להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן אינה מחייבת הצגת טעם מיוחד. דומני כי המקרה שלפניי מדגים היטב את הרציונאל של סמכות יחודית זו של הרשם, בה יש לעשות שימוש במקרים המתאימים , דוגמת מקרה זו , כדי למנוע עיוות דין.
18. עוד יש לזכור כי בפסיקת בית המשפט העליון מהשנים האחרונות, הודגש הצורך להבחין בין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אותה מגיש מי שכבר היה לו את יומו בפני בית המשפט, לבין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אותה מגיש מי שטרם היה לו את יומו לפני בית המשפט.